החלטה בשאלה האם הסכם פשרה שקיבל תוקף של פס"ד מונע הגשת תביעה לפיצוי

כללי

1. עניינה של החלטה זו הוא בשאלה האם הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים ושקיבל תוקף של פסק דין במסגרת תמ"ש 24410-08 בדיון ביום 28.6.10  (להלן " פסק הדין המוסכם") מונע את הגשתה של תביעה זו שעניינה דרישת התובע לפיצוי בגין נזקים נפשיים שלטענתו נגרמו לו כתוצאה מן ההליך המשפטי נשוא אותו פסק דין מוסכם והשבת הוצאות . התובע העמיד את סכום תביעתו  על סך  580,752 ש"ח.

2. פסק דין זה ניתן  בהמשך לישיבת הקדם משפט מיום 21.10.12 בה שמעתי טיעונים בעל פה  בעניין ולאחר שעיינתי בסיכומים בכתב (שהוגשו על ידי הנתבעים 1, 2, 3, 5 ,6   להלן: "הנתבעים"). הנתבעת 4 לא הגישה סיכומים מטעמה.

3. בסעיף ט' לפסק הדין המוסכם  נקבע כדלקמן:

"בכפוף לביצוע של ההסכם הנ"ל כל צד מוותר על תביעות כנגד הצד שכנגד לגבי העבר".

4. לטענת התובע כוונת הצדדים באותו סעיף ט' הייתה לוותר על התביעות הספציפיות שהיו מונחות אותה שעה בפני ביהמ"ש ולא דובר בוויתור על תביעות הדדיות או תביעות בעילות שונות מאלה שכבר נידונו. מאחר שתביעת התובע היא תביעה עתידית ובעניין אחר שלא נדון במסגרת אותם תיקים - הרי שסעיף הוויתור אינו חל עליה.

5. לטענת הנתבעים יש לדחות התובענה על הסף , מאחר שהיא עומדת בסתירה לפסק הדין שנתן תוקף של פסק דין להסכמות השונות שבין הצדדים. לשיטתם אין מחלוקת כי עילת תביעתו של התובע מקורה בעבר. פרשנותו כאילו הצדדים הסכימו כי יוכלו בעתיד להגיש תביעות גם כאלה שעילתן בעבר הינה מגוחכת ומרוקנת ההסכמות מתוכן.

6. ב"כ הנתבעים מדגיש כי הנתבעים ויתרו במסגרת פסק הדין המוסכם על תביעה לגיטימית וממשית בסכום של 624,000ש"ח בגין דמי שכירות בדירה בה התגורר התובע שנים ארוכות על חשבונם.

דיון

7. על מנת לבחון אם התביעה נכללת או לא נכללת בכתב הוויתור שעליו חתם התובע יש לבחון את מקור עילת התביעה הנטענת .

8. עילת התביעה נסמכת על ההליכים שננקטו כנגד התובע קודם להסכם הפשרה ולפיכך אין מנוס מלבחון את טענות הנתבעים לאורו של כתב הויתור הכלול בהסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים.

9. בטרם נעבור לבחינת סוגיה זו יש להדגיש , כי הסכם הפשרה נחתם במהלך דיון שהתקיים בביהמ"ש  ,כאשר ב"כ הצדדים מנסחים אותו ועורכים אותו לפי מיטב הבנתם וידיעתם ושהצדדים חתמו עליו לאחר שקיבלו את הייעוץ המשפטי המתאים מבאי כוחם שהמליצו להם לעשות כן.

10. משנחתם ההסכם ונאמר בו כי כל צד מוותר כלפי הצד שכנגד על כל תביעה בגין העבר יש לפרש זאת כוויתור גורף על כל דבר ועניין שעלול היה ליצור מחלוקת בין הצדדים עובר לחתימת ההסכם.

11. חזקה על הצדדים שאילו סברו שישנם עניינים בלתי פתורים ביניהם לגביהם אין הם מוותרים על זכות התביעה חזקה על הצדדים שהיו מסייגים את הסכמתם לוויתור על תביעות הדדיות בדרך הראויה תוך ציון הנושאים השנויים במחלוקת.

12. לא זו אף זו. במקרה זה אף הנזק הנטען (ולא רק העילה) היה ידוע ומוכר לתובע עוד בטרם הסכימו הצדדים על הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין , שכן תביעתו נתמכה בחוות דעת רפואית מוקדמת בכחודש ימים לפסק הדין המוסכם (וראה לעניין זה ס' 42 ונספח 8 לכתב התביעה ).

13. בית המשפט סבור שדווקא אי התייחסות התובע לנזק זה ואי החרגתו מכתב הויתור בהסכם הפשרה ,כאשר חוות הדעת עמדה לנגד עיניו ומצבו הנפשי היה מוכר לו , מלמדת שהוא ויתר במפורש על עילת תביעה זו.

14. מקובלת עלי טענת ב"כ התובע כי ההסכם איננו כולל ויתור על עילות תביעה שעשויות להתגבש בעתיד מאוחר למועד החתימה על כתב הוויתור על התביעות , אך נראה לי כי אין בכך כדי לסייע לו בתביעה זו.

15. טענת התובע שנגרם לו נזק נפשי או אחר כתוצאה מן ההליכים אינה שונה לדידי מן הטענה שיכול להעלות צד להסכם פשרה על כך שכתוצאה מחתימת ההסכם נגרמו לו למשל: נזקים כספיים או נזקים מסוג אחר.

16. כל עוד עילת התביעה שוכנת בתקופה הקודמת לחתימה על כתב ויתור התביעות , הרי שהניסוח הגורף שהסכימו לו הצדדים, כפי שמקובל לעשות במקרים מסוג זה אינו מאפשר לה לשמש עילת תביעה.